שאלות שכיחות

נשים רבות סובלות מדלקות פטריתיות חוזרות בעת עלית רמות אסטרוגן בגופן. היות ומדי חודש קיימת עליה של אסטרוגן בימים שלפני הוסת או סביב הביוץ, נשים עשויות לתאר צריבה מחזורית בימים אלה. באופן טיפוסי, כאשר מדובר בפטריה נרתיקית, התלונות משתפרות עם קבלת הוסת ובמהלכה.
דלקת עור ממגע- דלקת בעור הנוצרת עקב חשיפה לחומרים המגרים את הפות, במקרה זה, חשיפה לתחבושות היגייניות שגורמות גירוי של הפות.
יתכן כי מדובר בקונדילומה או גידול עורי דמוי "נקודת חן".
קונדילומה היא יבלת הנוצרת עקב הדבקה בנגיף הפפילומה האנושי. הנגיף עובר במגע של עור בעור, והיבלת מופיעה בטווח יחסית קצר אחרי החשיפה. יש אנשים שנדבקים בנגיף ולא מפתחים יבלת, לעיתים קרובות "נפטרים" מהנגיף ללא טיפול.
יתכן ומדובר ב-skin tag (מעין גידול שפיר של עור).
אני בד"כ ממליצה להסיר ממצאים בעור אם הם מציקים או שטיבם לא ברור, ולשלוח לבדיקה כדי לדעת במה מדובר.
בכל מקרה, יש להבדק על ידי רופא/ת נשים ובמקרה של ספק לשלוח את הממצא לבדיקה פתולוגית.
הפרשות עם ריח לא נעים יכולות להגרם מוגינוזיס חיידקית. לא מדובר במחלת מין, אלא חוסר איזון של חיידקי הנרתיק ועליה במספר החיידקים שמפרישים חומרים הגורמים לריח לא נעים- דמוי ריח "דגים". הפרשות עם ריח רע יכולות לנבוע גם מטריכומונס (מחלה המועברת ביחסי מין).
אם מדובר בוגינוזיס חיידקי, אין מקום לטפל בבן הזוג.
אם מדובר בטריכומונס, שני בני הזוג צריכים לקבל טיפול בו זמנית, בכדורים הניתנים בבליעה.
גרד חיצוני עשוי לנבוע ממחלות עור שונות הגורמות לגרד, מדלקת פטריתית, ולעיתים מאוד קרובות מאלרגיה לחומרים אליהם את נחשפת- כולל סבונים, אבקות כביסה, תחתונים סינטטים, מגיני תחתון, משחות וקרמים ועוד ועוד. עם הזמן נוצר מעגל רע של גרד, גירוד וחוזר חלילה (ליכן סימפלקס כרוניקוס).
יש להבדק על ידי רופא/ה העוסק/ת בתחום- ואין מקום לבושה, תפקידנו לעזור.
הטיפול כולל בד"כ הנחיות להמנעות מגורמים המעוררים גרוי של העור ואלרגיה, אבחון המחלה היסודית והנחיות לטיפול בה, וטיפול בבעית הגרד (לעיתים קשה להפסיק ולגרד) באמצעות משחות עם סטרואידים ואפילו כדורים מונעי גרד (נוגדי אלרגיה).
ביובש נרתיקי שמציק רק בזמן יחסי מין אפשר לטפל באופן פשוט ולא תרופתי על ידי שימוש במסככים (לובריקנטים) המוסיפים רטיבות ומקלים על החדירה. ההבדל במידת היובש שאת חשה מפעם אחת לשניה תלוי בעיקר במידת הגירוי שלך- כשאשה מגורה יש לה בד"כ מספיק הפרשות, אבל אם הגירוי חלקי או שאינך מגורה, התוצאה היא יובש....יש סוגים שונים של מסככים על בסיס מים, ואפשר להשתמש בשמנים טבעיים כמו שמן שקדים ללא תוספות או שמן קוקוס. יש נשים שלא אוהבות את חומר הסיכוך על בסיס מים היות והוא נוטה להתייבש ולהיות דביק. נסי ותחליטי מה טוב בשבילך. כדאי לשמור בקבוק ליד המיטה ולהשתמש בעת הצורך.
אם התלונות מציקות גם ביום יום, למשל- יובש, עקצוץ, אי נוחות וכד', קרוב לודאי שמדובר בחסר של אסטרוגן, ואז ניתן להתייעץ עם הרופא/ה לגבי הצורך בתוספת אסטרוגן מקומי
כשאין מחלה בנרתיק, רמת החומציות (ה-PH) שלו תקין ומאוזן בסביבות 4-4.5. הסביבה החומצית נגרמת בשל נוכחותם של חיידקי הנרתיק "הטובים" הקרויים לקטובצילי.
שטיפות אינטימיות לסוגיהן רק מפריעות לאיזון הטבעי של הנרתיק, עלולות לגרום גרוי מקומי ואלרגיה, ואין בהן שום צורך, תהה רמת חומציותן אשר תהיה.
הסבונים המומלצים הם סבונים מוצקים (ולא נוזליים, שהם סבונים חזקים יותר), נטולי בושם ורצוי היפואלרגנים. יש לשטוף רק את העור של הפות, ואין שום מקום לשטיפה "פנימית" של הנרתיק.
לנשים הסובלות מדלקת עור ממגע וגירוי של עור הפות אני ממליצה להמנע משטיפה עם סבון מכל סוג.
GBS הוא חיידק אשר נמצא בנרתיק וגם במערכת העיכול, משם הוא מגיע לנרתיק. בשל הסמיכות הרבה בין פי הטבעת לפתח הנרתיק, חיידקים עוברים מפי הטבעת לנרתיק, ללא כל קשר לרמת ההגיינה. GBS הוא חיידק שכיח למדי, ומעריכים כי כ-15-20% מן הנשים באוכלוסיה נושאות אותו. פירוש הדבר שהחיידק נמצא בגופן של נשים אלה מגיל צעיר (כנראה אפילו מינקותן או ילדותן) ולמשך כל החיים. במחקר שערכו לפני כמה שנים עקבו אחרי נשים במשך מספר חודשים, והראו שאי אפשר להפטר ממנו, הוא נמצא תמיד ברמה מסויימת, ובעצם אם אשה נשאית- גם אם בתקופה מסויימת הוא לא יצמח בתרבית מהנרתיק, הוא עדיין נמצא במעיים שלה. לכן כל הטיפולים האנטיביוטים שנשים מקבלות לא "יכחידו" אותו, ואין בכך צורך (אלא אם כן הוא צמח בשתן והאישה בהריון).
GBS נחשב חיידק מסוכן לילודים, ולכן בעת זיהוי של החיידק בנרתיקה של האם יש לתת אנטיביוטיקה מניעתית במהלך לידה נרתיקית, על מנת להגן על הילוד. פרט לכך, לא נהוג להתייחס אליו כאל גורם מחלות, והוא בדרך כלל גם לא גורם לדלקת נרתיקית.
קונדום עשוי למנוע חלק מהמחלות (את אלה שעוברות בהפרשות ובנוזלי גוף) אך לא את כולן, ולא באופן מלא. ניתן גם להדבק ביחסי מין אוראליים.
המחלות השכיחות יותר הן:
הרפס - ההדבקה היא במגע של עור לעור, ולכן קונדום עשוי למנוע חלק מן המקרים אך לא את כל המקרים של ההדבקה. חלק ממקרי ההדבקה נעשים במין אוראלי.
HPV - וירוס הפפילומה האנושי, גורם יבלות ועשוי לגרום לסרטן צוואר הרחם. עובר במגע עור לעור.
HIV - גורם לאיידס, עובר בנוזלי גוף, דם, זרע, הפרשות.
צהבת B ו-C - עובר בנוזלי גוף.
סיפליס (עגבת) - עובר במגע עור לעור.
טריכומנס - טפיל קטן שגורם דלקת נרתיקית. עובר בנוזלי ההפרשה.
כלמידיה - גורם דלקת באגן ודלקת של צוואר הרחם.
גונוראה (זיבה) - עוברת בהפרשות.
המושג "דלקת" מבטא תגובה של מערכת החיסון כנגד גורמים שונים, כגון פציעה, זיהומים (חיידקים, נגיפים ופטריות) או גירוי כימי. פטריה הינה יצור מיקרוסקופי המצוי במערכת העיכול ולעיתים בנרתיק, העשויה לגרום לגירוי של הרקמות. במצב כזה, מערכת החיסון תייצר תגובה דלקתית כנגד הפטריה. התגובה הדלקתית בעור כוללת הופעת אודם, נפיחות, כאב, גרד ותחושת אי נוחות. היות והגוף מגיב באופן דומה לגירויים שונים, התחושה הנוצרת עקב דלקת עור ממגע זהה לתחושה הנוצרת בתגובה לדלקת עקב התפתחות זיהום פטריתי או חיידקי. זו הסיבה שנשים רבות מייחסות בטעות את תחושת אי הנוחות הנוצרת בעור הפות לקיומם של פטריה או זיהום חיידקי, בעוד הסיבה השכיחה ביותר לתלונות דלקתיות הינה למעשה דלקת עור ממגע.
יובש בנרתיק הוא תחושה סובייקטיבית, והוא יכול לנבוע ממספר גורמים:
1. מצבים של חסר אסטרוגן - אסטרוגן הוא הורמון הנוצר בגופנו, ואחראי בין השאר על סיכוך הנרתיק. חסר אסטרוגן גורם ליובש, ולעיתים לעקצוץ, כאבים ואי נוחות. הדבר קורה בנשים לאחר חדלון הוסת (מנופאוזה), אולם גם בנשים לאחר לידה, בזמן הנקה, בנטילת תרופות המורידות את רמות האסטרוגן (כמו למשל תרופות הניתנות בטיפולי פריון שונים), ואפילו - ודי שכיח – בשל מתן גלולות למניעת הריון-בעיקר גלולות עם מינון אסטרוגן נמוך.
אם מדובר בחוסר אסטרוגן ניתן לטפל על ידי הפסקת הגלולות או החלפתן בגלולות אחרות, ובמצבים אחרים ניתן לטפל על ידי מתן אסטרוגן תוך נרתיקי (כדורים או משחה).
2. יש נשים הסובלות מתחושת יובש בזמן קיום יחסים. אם אין מדובר בחוסר אסטרוגן או בדלקת כלשהי, מדובר במצב שעשוי לנבוע מחוסר גירוי מיני מספיק או שוב, עקב שימוש בגלולות. במצבים אלה ניתן להשתמש בחומרי סיכוך. יש בשוק חומרי סיכוך שונים, וניתן להשתמש בשמנים היפואלרגניים כגון שמן שקדים (לא עם קונדום עשוי לטקס- השמן מחליש את חוזק הקונדום), או שמנים טבעיים אחרים. לעיתים צריך לנסות מספר מוצרים על מנת למצוא מה מתאים ונעים לך.
3. לעיתים היובש נובע מדלקת עורית או נרתיקית. באופן פרדוקסלי לעיתים תהיה הפרשה מרובה, ועימה תחושה של יובש.
במצבי גרד, לעיתים קרובות קירור של האזור על ידי קומפרסים קרים (כן, גם יוגורט וכל דבר קר אחר ) עוזר מאוד. במקרים של אלרגיה, לקומפרס קר יש סיכוי טוב יותר לשפר את המצב מאשר מריחה של משחה נגד פטריות (שלעיתים היא עצמה זו שגורמת גירוי או אלרגיה!)
כאשר באמת מדובר בפטריה חוזרת, אינני מכירה (לצערי) טיפול טבעי שעוזר. אם האישה יודעת שאכילת מאכלים עתירי פחמימות תתבטא בתופעות של גרד, הפרשה וזיהום פטרייתי, מומלץ להמנע כליל ממאכלים אלה. ברוב הנשים אין קשר כה מובהק בין תזונה פחמימתית לבין קיומה של פטריה. יש נשים שמבצעות שטיפות חוזרות עם חומץ ומציינות שהדבר עוזר להן- זו "תרופת סבתא" שעובדת עבור חלק מן הנשים, אולם אין עבודה שהראתה שאכן מדובר בפטריה והשטיפול אכן יעיל.
שימוש שכיח בשמן עץ התה עשוי לעזור, אלא שנשים רבות מפתחות תגובה אלרגית או גירוי של העור עקב החשיפה לחומר זה, ולכן אני ממליצה להמנע מלהשתמש בו על עור הפות ורירית הנרתיק.
נשים סוכרתיות סובלות משכיחות גבוהה של פטריה חוזרת בנרתיק, בין השאר בשל ירידה ביכולת המערכת החיסונית "להפטר" מהפטריה ועליה ברמות הסוכר בהפרשה הנרתיקית.
ראשית, יש לודא כי הסוכרת מאוזנת, כיוון שהתופעה שכיחה במיוחד בסוכרת לא מאוזנת.
שנית, יש נשים (לאו דוקא סוכרתיות) אשר סובלות מעליה בשכיחות הסימפטומים עם אכילת מאכלים עתירי פחמימות. אם את מתרשמת כי יש קשר, יש להתייעץ עם דיאטנית ולהפחית צריכת מזונות אלה (עוזר כמובן גם לאיזון הסוכרת).
אם כל הנ"ל מטופל ועדיין יש פטריה חוזרת, יש לשקול טיפול מניעתי קבוע על ידי נר או תכשיר הניתן בבליעה, פעם בשבוע.
לעיתים לאחר הסרת השיער, השערות הצומחות מחדש מזקיק השיער צומחות "מכופפות" או מתעגלות בתוך הרקמה. הן בעצם מנקבות את העור ומסביבן מתפתחת דלקת. עקב כך נוצרים פצעם קטנים ואדומים עם ראש מוגלתי (מעין"חצ'קונים" קטנים). הפצעים האלה בד"כ לא מכילים חיידקים אך יכולים להזדהם. התופעה נקראית "פוליקוליטיס". אם את מגרדת ופוצעת את האזור, עלולות להווצר צלקות קטנות שאינן חולפות.
אם ענין הסרת השיער הוא ענין עקרוני עבורך, כדאי להתייעץ עם קוסמטיקאית (טובה ומנוסה) איך להסיר שערות בדרך אחרת. כדאי שתבחני מחדש את ענין הגילוח- סה"כ, זה ענין של אופנה של השנים האחרונות, ויש נשים וגברים שמעדיפים את שיער הערווה בלתי מגולח. אם התוצאה הסופית לא מוצלחת בעיניך מבחינה אסטטית וגורמת לך להרגיש לא נוח בזמן קיום יחסי מין, יכול להיות שעדיף לוותר על הגילוח.
יש לזכור, כי לא כל גרד נרתיקי נגרם על ידי פטריה, ולא כל הפרשה לבנה היא פטריה.
יש עבודות שהראו כי זיהוי "פטריה" על פי מראה ההפרשות נכון רק במחצית מהמקרים - כלומר, בחצי מהמקרים בה אובחנה "פטריה" על פי מראה ההפרשה, לא היתה שם כלל פטריה.
ההערכה היא כי במקרים כרונים, פטריות אחראיות רק לכ-20% מן המקרים של גרד ותלונות כרוניות, ושאר מצבי הגרד נובעים מגורמים אחרים- אלרגיות, מחלות עור וכד'.
כדי לוודא כי התלונות אכן נובעות מקיומה של פטריה יש לבצע בדיקה מיקרוסקופית או תרבית לפטריה- אין דרך אחרת לדעת האם מדובר בפטריה.
גרוד בשפתיים עשוי לנבוע ממספר הפרעות, בינהן :1.דלקת עור ממגע (קונטקט דרמטיטיס)- שיכולה לנבוע מחשיפה לחומר הגורם גרוי של העור או חומר מעורר אלרגיה (סבונים, מגבונים לחים, אבקת כביסה, קרמים, ואפילו שתן אם יש דליפת שתן). 2. מחלות עור שונות, אשר לעיתים מוגבלות אך ורק לעור של הפות. 3. פטריה.
מאחר והטיפול והמעקב לכל אחת מהבעיות הללו שונה, עליך להבדק אצל רופא/ה העוסק/ת במחלות של הפות (בחלק מהמקומות המרפאה נקראית "מרפאת העריה"), ולאבחן את המצב ממנו את סובלת. לחלק מהבעיות הללו יש השלכות לטווח הארוך אם אין מטפלים או עוקבים, ולכן אני ממליצה להגיע לבדיקה.
אני נוהגת "לצייד" את המטופלות שלי במרשם לאציקלוביר (זובירקס) בכדורים , אם הן מרגישות עקצוץ והתחלה של הרפס הן מתחילות טיפול, ולא תלויות בפגישה עם הרופא/ה. המינון המומלץ הוא 400 מ"ג 3 פעמים ביום, ונהוג לקחת את הטיפול 5-7 ימים.
במידה ואת סובלת מתדירות גבוהה של הרפס, ניתן לשקול טיפול מונע באמצעות כדור אחד ביום.
בדיקת דם: בדיקת סרולוגיה להרפס, HIV (איידס), סיפליס (עגבת), צהבת B ו-C.
בדיקת PCR בשתן או בנרתיק לכלמידיה טרכומטיס, טריכומונס, גונוראה ומיקופלזמה גניטליום.
קונדילומה - מזוהה בהסתכלות.
התופעה של צריבה לאחר פליטת הזרע יכולה לנבוע ממספר גורמים, בינהם דלקת כלשהי (שתזוהה בבדיקה גיניקולוגית), גירוי עקב חשיפה לחומרי סיכוך שונים, קוטלי זרע או לקונדום, ולחילופין - אם נוצרים סדקים במהלך החדירה עקב יובש בנרתיק או העדר לובריקציה, נוזל הזרע יכול לצרוב (והפתרון הוא שימוש בחומר סיכוך).
יש מקרים יחסית נדירים של אלרגיה לזרע שתגרום בד"כ לגרד או צריבה תוך זמן קצר משפיכת הזרע ותמשך מספר שעות או ימים, עם ממצאים של דלקת ברקמה.
בנוסף, יש מצב שבו יש רגישות לנוזל הזרע- יש בנוזל הזרע חומרים שונים שיכולים לגרום צריבה. ניתן לזהות את המקרה האחרון על ידי שימוש בקונדום (אם הצריבה לא מופיעה, הרי שיש רגישות ספציפית למרכיב כלשהו בנוזל הזרע).
אם לא מוצאים דבר, לעיתים הפתרון הוא קיום יחסי מין עם קונדום, או שטיפה מיידית במים לאחר קיום יחסי מין.
צריבה בדרכי השתן יכולה לנבוע מדלקת בדרכי השתן אך גם מכל דלקת בנרתיק- היות ובמצב של דלקת נרתיקית נוצרים סדקים והרקמה "פצועה" , המגע עם השתן החומצי גורם תחושת צריבה לא נעימה.
הנרתיק הוא צינור של רקמה גמישה, שמוקף בשריר טבעתי - שבשם כללי נקרא לו שריר רצפת האגן (למעשה זו קבוצת שרירים חשובה מאוד).
המרכיב העיקרי שנפגע בלידה הוא שרירי רצפת האגן.
כדי להבין מה עוצמת הכוחות שפועלים בנרתיק ועל רצפת האגן בלידה- הסתכלי על תינוק שנולד זה עתה (ובעיקר על ראשו, החלק הגדול בגופו בשלב זה) ותתרשמי כמה הנרתיק מתרחב בזמן הלידה.
הנרתיק לאחר לידה חוזר למימדים נורמלים, אולם בכל מקרה הוא מתרחב מלידה ללידה, ולעיתים גם עובר נזק משמעותי אם התינוק היה גדול במיוחד, אם היתה לידה מכשירנית (ואקום, מלקחיים), ולעיתים יש אפילו קרע בסוגרים- כלומר נוצר קרע בפי הטבעת עקב טראומת הלידה.
מידת החזרה "לנורמלי" תלויה בגורמים רבים, כולל מספר הלידות, גודל הילודים, לידות מכשירניות, גורמים גנטים ומידת ההשקעה של האישה- מי שמבצעת תרגילים לחיזוק רצפת האגן ומחזקת את שריריה, נרתיקה נותר צר יותר ממי שאינה עושה זאת. חיזוק רצפת האגן עשוי למנוע גם את התופעה של דליפת שתן שעלולה להווצר עם השנים.
אם השאלה היא, האם הנרתיק חוזר להיות בדיוק במצב שלפני הלידה, התשובה היא לא.
לעיתים, עם השנים, נוצרת חולשה משמעותית של דפנות הנרתיק עם צניחת רחם, שלפוחית וכד' המתבלטים בתוך הנרתיק ואף מתבלטים ממנו.
אפטות מופיעות גם בפות, ויש לכך גורמים שונים, כולל זיהומים (כמו הרפס), תוצאה של גרד ממושך, מחלות אוטואימוניות (בהן הגוף מייצר נוגדנים כנגד מרכיב עצמי) או לעיתים נדירות- גידול.
במקרה של ממצא בולט או כיבי יש לנסות ולבצע אבחנה, ולעיתים צריך לשקול לקחת ביופסיה. זה תלוי במראה ובהופעה של הממצא (ממצא ישן או חדש).
יש לפנות לבדיקה אצל רופא/ת נשים.
להקלה מיידית (ועד לבדיקה) ניתן למרוח משחה שמכילה חומר הרדמה מקומי כמו "עזרקאין".
ההפרשה סביב זמן הביוץ נובעת מן השינויים ההורמונלים ומאפיינת את מועד הביוץ. זו תופעה תקינה בנשים שאינן משתמשות בגלולות.
"משטח" הוא שם לא ספציפי לבדיקה שלוקחים ונעשית על ידי מריחת החומר על זכוכית או על חומר הדגרה. הכוונה ש"משטחים" את החומר שנלקח בבדיקה, זו הטכניקה בה בודקים את החומר.
משטח פאפ - בבדיקה זו לוקחים על ידי מברשת דקה או מקלון עץ מיוחד ("ספטולה") חומר מצוואר הרחם. "החומר" הנלקח על ידי המברשת מכיל ריר צווארי ותאים מצוואר הרחם. משטחים /מורחים את החומר על גבי זכוכית קטנה, ומקבעים על ידי ספריי מיוחד את החומר לזכוכית. במעבדה הפתולוגית צובעים את החומר הזה, ואנשים שעברו הכשרה מיוחדת מסתכלים על המשטח ומזהים את התאים. הכוונה היא להסתכל ולראות האם יש לתאים מראה תקין, או שיש שם תאים שנראים טרום סרטניים. מטרתו של משטח פאפ (הנקרא על שם הרופא שהמציא שיטה זו, ד"ר פאפאניקולאו) היא לזהות האם יש צורות טרום סרטניות של תאי צוואר הרחם. במידה ויש צורות כאלה, יש לבצע בדיקות נוספות על מנת לזהות מה מקור התאים ומה טיבם. הדבר נעשה על ידי בדיקה הנקראת קולפוסקופיה, בה מסתכלים על צוואר הרחם בהגדלה. באופן זה ניתן למצוא מצבים טרום סרטניים, לטפל בהם, ובפועל- למנוע את סרטן צוואר הרחם. זו בדיקה שרצוי לעשותה באופן שגרתי (התכיפות תלויה בגיל, בהרגלי קיום יחסי מין, ממצאים בעבר ועוד), או במקרים של חשד, כמו דימום אחרי קיום יחסי מין, דימום לא מוסבר וכד'.
תרבית - בתרבית לוקחים דגימה על ידי קיסם (מטוש) סטרילי, ומדגירים במצע מיוחד בו יכולים לגדול חיידקים ופטריות.
כאשר מדברים על תרבית מהנרתיק, חשוב לשים לב לאיזו מטרה לקחו אותה: באשה הרה, המטרה היא לזהות קיומו של חיידק GBS שיש לו משמעות במהלך הלידה, באשה עם דלקת בנרתיק הכוונה היא לזהות פטריות, כיוון שרוב החיידקים שיש בנרתיק קיימים בו גם במצב של דלקת וגם במצב ללא דלקת, ולמעט חיידקים מסויימים, אין משמעות לזיהוי המדוייק שלהם.
יש גם תרביות מיוחדות לוירוסים (כמו הרפס), לכלמידיה, ולטריכומנס. תרביות אלה נשלחות בנפרד, אם יש צורך.
בדיקה מיקרוסקופית - במיקרוסקופ ניתן לזהות תאים, חיידקים ופטריות. כשאני מציינת "בדיקה מיקרוסקופית" אני מתכוונת לבדיקה בה מסתכלים על ההפרשה הנרתיקית במיקרוסקופ, מיד לאחר שהפרשה זו נלקחה מן הנרתיק. ההפרשה נלקחת באמצעות מטוש מדפנות הנרתיק, והיא מכילה בעצם הפרשה רירית, תאים מדפנות הנרתיק, וכל מה שיש שם באותו רגע. זו בדיקה שנהוגה במרפאות לדלקות נרתיקיות, ומטרתה לעזור באבחנה באופן מיידי בחדר הרופא (בצירוף לבדיקת חומציות הנרתיק). הבדיקה כוללת 2 משטחים (עם מי מלח-סליין, ותמיסה בשם KOH). כאשר הבדיקה נעשית על ידי מי שמנוסה בבדיקה זו, היא מאפשרת לזהות פטריות, תאי דלקת, תאים של הרירית- והאם הם תקינים או לא, טריכומונס, וכן את הרכב חיידקי הנרתיק. כל המידע הזה מאפשר לבצע אבחנה של מהות הדלקת הנרתיקית. אני מבצעת את הבדיקה בכל אשה עם תלונות נרתיקיות, והבדיקה הזו במקרים רבים מאפשרת לדעת באופן כמעט מיידי באיזו בעיה מדובר.
אני מעוניינת להסירו לחלוטין בלייזר, אולם רציתי לדעת אם אני אגרום לעצמי נזק בריאותי בכך...
התשובה המוכנה עימי מראש היא שאם במהלך האבולציה נותרנו עם שיער ערווה, הרי שיש לו תפקיד, אבל מאידך, אני יכולה לחשוב על כמה איברים או חלקים בגוף האדם שאני לא מבינה מה תפקידם... (שערות על הגב למשל...)
לשיער הערווה יש כנראה מספר תפקידים:
1. זהו סימן ויזואלי להתבגרות מינית. אני מניחה שבחברות מסויימות עדיין יש לזה משמעות (כלומר, נערה ללא שיער נחשבת לא בוגרת או לא מתאימה להזדווגות, מה שבעולם המערבי הולך ומסתבר כמצב הפוך, ויש יותר ויותר חובבים למראה המעיד על חוסר התבגרות מינית, שלא לומר פדופילי, של פות ללא שיער).
2.כמו השיער בבית השחי, תפקיד שיער הערווה הוא ללכוד נוזלים טבעים בשם "פרומונים". אלה הם נוזלים בעלי ריח ובעלי תפקיד במשיכה המינית. בקרב בעלי חיים אחרים, הפרומונים משמשים כלי תקשורת, אחראים למשיכה מינית ולקביעת התנהגות. שוב, תכונה שאולי אין לה משמעות בעולם המערבי לאור מגוון הבשמים המוצע ברשתות הפארמים.
3. שיער הערווה מגן על עור הפות הרגיש ועל האיברים הפנימים מפני חיכוך (בקיום יחסי מין) ואולי מחדירת גופים זרים בלתי רצויים.
לסיכום, ומנסיוני כרופאה, אני לא מוצאת שנשים נטולות שיער סובלות מבעיות בריאותיות, אם כי אני חייבת לציין שהאופנה יחסית חדשה ואולי עדיין לא צברנו מספיק ידע על תופעות לוואי לאורך שנים...ימים יגידו (או שלא).
יש נשים שהסרת השיער מביאה אצלן לתופעות לא רצויות: הופעת פוליקוליטיס (מעין חצ'קונים), תופעות אלרגיות משניות לשימוש במוצרי קוסמטיקה לגילוח, כוויות (בהסרה על ידי שעווה חמה) וריח לא נעים כתוצאה מהזעת יתר. ראיתי אשה שסבלה מכאבים כרוניים בפות לאחר הסרת שיער בלייזר. אני מניחה מתוך היוצא מהכלל שמעיד על הכלל שרוב הנשים אינן סובלות מתופעות לוואי או נזק בריאותי כתוצאה מהסרת שיער, אך אינני מסתמכת על סטטיסטיקה כלשהי...
פלורה נרתיקית היא אוכלוסית החיידקים שיש בנרתיק.
פלורה תקינה משמעה אחוז גבוה של חיידקי לקטובצילי, ואילו פלורה לא תקינה משמעה שעלה חלקם של החיידקים האנארובים ואחרים שגורמים לעיתים קרובות לתסמינים כגון ריח, הפרשה וכו.
אורואופלזמה מצויה בהפרשות ב-40-80% מהנשים, הדעות חלוקות האם יש לה תפקיד פתוגני (גורם מחלות) בנשים. בגברים היא גורמת לדלקת של צינור השתן ("אורתריטיס"), אך בנשים לעיתים קרובות מזהים אותה, ללא כל מחלה.
קיים ויכוח האם יש לטפל באוראופלזמה באישה. כנראה שיש הצדקה לטיפול במקרה שהתלונה היא צריבה בשתן ולא נמצא גורם אחר.
אין צורך לטפל במיקופלזמה הומיניס. אנו איננו מתייחסים אליו כחיידק פתוגן (גורם מחלות). יתרה על כן, חיידק זה נמצא באחוז גבוה מאוד בהפרשות נרתיקיות של נשים בריאות, אינו גורם לתסמינים, נחשב לחלק מן הפלורה התקינה ואין צורך לטפל בו.
בנוכחות זיהוי של מיקופלזמה, סביר להניח שהתסמינים נובעים מבעיה אחרת והעובדה שחיידק מסויים מזוהה בהפרשות אינה אומרת כי הוא הגורם לתסמינים.
השאלה היא, מה הבעיה הרפואית? למה לקחו תרבית? זו לא בדיקה שגרתית והיא נעשתה מסיבה מסויימת, וההחלטה אם לטפל נעשית תוך הבאת מכלול הגורמים- תלונות, בדיקה גופנית, בדיקה מיקרוסקופית ותרבית- לכדי שילוב.
פלורה לא נורמלית מלווה בד"כ מצב הנקרא וגינוזיס חיידקית. אם התרבית נלקחה בשל הפרשה מרובה או ריח רע, יתכן ומדובר בבעיה זו והיא דורשת טיפול. אם אינך סובלת מדבר, כמובן שאין סיבה לטפל!
כדאי לעבור בדיקה על ידי רופא או רופאת נשים.
בבדיקה יש לנסות ולהחדיר אצבע כדי לראות אם יש חסימה בפתח הנרתיק או בעיה פיזיולוגית אחרת. לעיתים יש מצב שקרום הבתולין סגור יחסית, עם פתח קטן שמאפשר יציאת דם הוסת ולא מאפשר החדרת טמפון, אצבע או קיום יחסי מין- ויש לבצע פתיחה ניתוחית.
לעיתים יש בעיות מבניות אחרות ולעיתים מדובר בכווץ יתר של השרירים.
גודל השפתיים הקטנות משתנה מאוד מאישה לאישה, בדומה להבדל באיברי גופנו האחרים, אזניים, נחירים וכו'.
להסבר על מבנה הפות התקין הכנסי לדף ההסבר.
ולהתרשמות ממראה הפות של נשים אחרות הכנסי לפרוייקט The great wall of vagina.
יש נשים שמתלוננות על גודל השפתיים - בין אם מדובר בהפרעה ממשית -פיזית (השפתיים משתפשפות בתחתונים, כואבות, מתנפחות, קשה להן לעמוד זמן רב או להתעמל), או על חוסר שביעות רצון אסטטית או מבוכה, כמו אצלך.
אם הגודל מציק לך מבחינה פיזית או גורם לך למבוכה, כדאי להתייעץ עם איש/אשת מקצוע. אם יעוץ כזה אינו פותר את הבעיה, ניתן לשקול התערבות ניתוחית, בדומה לניתוחים פלסטיים באיברי הגוף האחרים.