שרירי רצפת האגן – תפקוד תקין וכווץ יתר

מאת פרופ׳ אחינעם לב שגיא
מה היא "רצפת האגן"?

המושג רצפת האגן מתייחס לשרירים אשר מחוברים לעצמות האגן ויוצרים את החלק התחתון של האגן. שרירים אלה יוצרים מבנה דמוי ערסל אשר תומך באיברי האגן: רחם, שלפוחית השתן והחלחולת.

מה הם תפקידי שרירי רצפת האגן?

שרירי רצפת האגן מהווים את הדופן התחתונה של חלל הבטן והאגן, הם תומכים באיברי האגן ותוחמים את חלל האגן והבטן בצידו התחתון. בנוסף, שרירים אלה מצויים בסידור טבעתי סביב השופכה, החלחולת והנרתיק ויש להם תפקיד בסגירת ובפתיחת פתחי איברים אלה ("שרירי הסוגרים") ובכך הם מסייעים באגירת ובריקון שתן וצואה. שרירי רצפת האגן מהווים חלק משרירי הליבה האחראים ליציבה ויש להם תפקיד גם במהלך יחסי מין ובעת אורגזמה.

מה עלול לקרות בעת הפרעה לתפקוד של שרירי רצפת האגן?

נהוג לחלק את ההפרעה התפקודית של רצפת האגן לשני סוגים: ריפיון וכווץ יתר. ריפיון של שרירי רצפת האגן קשור להפרעות כגון צניחת איברי האגן ודליפת שתן לא רצונית, בעוד כווץ יתר מעורב בהפרעות של כאבים, כאבים בעת יחסי מין, הפרעות במתן שתן (תכיפות, דחיפות, צורך דחוף להשתנה בנוכחות כמויות קטנות של שתן, צריבה במתן שתן ועוד), הפרעות של עצירות, פיסורות (חתכים בפי הטבעת) וטחורים. באופן פרדוקסלי, כווץ יתר של שרירי רצפת האגן עשוי להתבטא גם כחולשה של שרירים (כווץ יתר אין פירושו שהשריר חזק יותר, אלא שהוא מכווץ ומקוצר ולכן פעילותו פחות יעילה). כווץ יתר של השרירים עשוי לגרום להופעה של אזורים בשריר המכונים "נקודות הדק", אשר גורמים להקרנת כאב לבטן התחתונה, לאגן, ירכיים, פרינאום, עצם הזנב והגב התחתון.

מה גורם לכווץ יתר של שרירי רצפת האגן?

גורמים רבים עלולים להביא להפרעה בתפקוד רצפת האגן ומצב של כווץ יתר. בין הגורמים הללו ניתן למנות:

  • בעיות אורתופדיות של כפות הרגליים, ברכיים, ירכיים, אגן, מפרקי האגן; עקמת; פציעות אורתופדיות בעת ספורט, ריקוד והתעמלות

  • ישיבה ממושכת, חוסר תנועה

  • פגיעה ברצפת האגן בעת לידות נרתיקיות, ניתוחי אגן או ניתוחי רצפת האגן, פציעה של עצם הזנב או הסקרום, חבלה לאגן בעת תאונה או נפילה על עצם הזנב

  • פגיעה ברצפת האגן, משנית להפעלה לקויה של שרירי רצפת האגן, טראומה חוזרת או מאמץ יתר של השרירים כמו עצירות, הפעלת לחץ בעת השתנה ופעילות ספורטיבית מאומצת

  • מצבי חרדה, סטרס, היסטוריה של תקיפה מינית

  • דלקות חוזרות או מצבי כאב כרוני של הפות, הנרתיק והאגן, כולל תסמונת המעי הרגיז, אנדומטריוזיס, תסמונת שלפוחית כואבת, דלקות נרתיק חוזרות ועוד

  • משני לכאבים בעת חדירה לנרתיק על רקע וסטיבולודיניה ממגע או גורם אחר, כחלק ממנגון תגובתי לכאב.

מה הם התסמינים של כווץ יתר של שרירי רצפת האגן?

תסמיני מערכת השתן: תכיפות (השתנה תכופה), דחיפות (צורך מיידי להשתין), היסוס (קושי בתחילת ההשתנה), שתן מקוטע (התחלה והפסקה של השתן תוך כדי השתנה), כאב בעת השתנה או ריקון לא מלא. תסמינים שמקורם במערכת העיכול: עצירות, כאבים בהעברת פעולת מעים, נטיה לחתכים בפי הטבעת (פיסורה), טחורים. כאבים ביחסי מין ותחושת שריפה ממושכת אחרי יחסי מין (לעיתים במשך שעות). כאבים בלתי מוסברים בפות, בטן, גב תחתון, פי הטבעת. כאבים בישיבה ממושכת המורגשים בעצמות הישיבה ובעצם הזנב. כאבים בהחדרת טמפונים, תחושת אי נוחות כאשר הטמפון בנרתיק. כאבים בעת בדיקות גינקולוגיות ובדיקות אולטרסאונד נרתיקי.

כיצד מאבחנים כווץ יתר של שרירי רצפת האגן?

האבחנה נעשית בעת בדיקה גינקולוגית במהלכה ממששים את שרירי רצפת האגן.

כיצד מטפלים בכווץ יתר של שרירי רצפת האגן?

הטיפול המומלץ הינו פיזיותרפיה של רצפת האגן. הטיפול נעשה על ידי פיזיותרפיסטיות שהתמחו בטיפול ברצפת האגן. מטרת הטיפול הינה הרפיה של השרירים המכווצים והמקוצרים, חיזוק פעולת השרירים, לימוד טכניקות לשליטה בתפקוד רצפת האגן ולהרפיית השרירים. על האבחון לכלול הערכה של היציבה, הערכה חיצונית ופנימית של האגן, הערכה של הרגלים ובעיות אורתופדיות. הטיפול נעשה באמצעות תרגול נשימות והרפיה, לימוד הרגלים נכונים (המנעות ממאמץ יתר בעת העברת פעולת מעיים והשתנה), הנעת מפרקים, טיפול ידני הכולל מתיחות, עיסוי של השרירים החיצוניים ושרירי רצפת האגן דרך הנרתיק או פי הטבעת ועוד.

שימוש במכשירים ואביזרים שונים להרפית רצפת האגן עשוי לכלול:

ביופידבק – בטיפול זה מונחת אלקטרודה קטנה בנרתיק המודדת את מידת הלחץ של השרירים. האישה מתבקשת להרפות ולכווץ את השרירים בזמן שהיא יכולה לראות על גבי מסך המחובר לאלקטרודה את הפעילות שהיא מבצעת ולשפר את תפקודיה בהתאם לכך. מרחיבים/מאמנים – אביזרים דמויי מבחנות (המחקים את מבנה איבר המין הגברי) בגודל הולך ועולה, שנועדו לסייע בהרפיית השרירים. אלקטרודה המפיקה גירוי חשמלי לגירוי השרירים והרפייתם.

כמה זמן יארך הטיפול הפיזיותרפי?

היות וההפרעה ברצפת האגן מתפתחת לאורך תקופת זמן, גם הטיפול בה אורך זמן ועשוי להמשך שבועות ואף חודשים עד להשגת תוצאות מיטביות. קרוב לוודאי שתונחי על ידי הפיזיותרפיסטית לתרגל בבית. תרגול עצמי עשוי לכלול טכניקות נשימה, הרפיה, כווצים, עיסוי עצמי, שימוש במאמני נרתיק, ואלקטרודות שונות. תרגול בבית מעלה את יעילות הטיפול ומאיץ את השיפור.

במידה ואיני משתפרת עם פיזיותרפיה, האם יש טיפולים נוספים?

במידה ולא חל שיפור תחת הטיפול הפיזיותרפי, פני אל הרופא/ה המטפל/ת להתייעצות. יתכן שקיימת בעיה נוספת, או שהפיזיותרפיסטית אינה משתמשת בטכניקות נכונות. לעיתים, למרות טיפול נכון ותרגול עצמי, לא חל שיפור או שהשיפור איטי. במקרה זה ניתן להציע טיפולים נוספים להרפיית רצפת האגן הכוללים:

  • תרופות להרפית שרירים כגון ואליום (ניתן לשימוש נרתיקי או רקטלי)

  • הזרקת בוטוקוס

  • דיקור יבש

  • טכניקות של דימיון מודרך, היפנוזה