זיהומים פטרייתים של הפות והנרתיק

מאת ד"ר אחינעם לב שגיא
זיהומים פטרייתים הינם גורם שכיח לדלקת בנרתיק. המחולל השכיח ביותר של דלקת נרתיק פטרייתית הינו פטריה בשם "קנדידה אלביקנס" (Candida albicans). פטריה זו יכולה להמצא בנרתיק של נשים רבות מבלי לגרום לתסמינים כלשהם, אולם במידה והיא מתרבה היא מפרישה חומרים הגורמים גירוי של הרקמה והתפתחות של דלקת. "דלקת" הינה תגובת מערכת החיסון לגירויים שונים, והיא מתבטאת באודם, נפיחות, גרד וצריבה. תסמינים וממצאים של דלקת אינם יחודיים לדלקת פטרייתית, ויכולים להופיע עקב גירויים שונים, ולכן לא ניתן לאבחן דלקת נרתיק פטריתית רק על סמך הופעת הממצאים הללו. הדלקת גורמת להופעת אודם בפות ובנרתיק, גרד, צריבה, צריבה במתן שתן, כאבים בקיום יחסי מין והפרשה לבנה סמיכה או גושית (המזכירה לבעלי הדמיון גבינת קוטג'). כאמור, אף אחד מן הממצאים הללו אינו אבחנתי לדלקת פטרייתית, ויתכן שרק אחד מן הממצאים הללו יופיע.
האם ישנם מצבים בהם צפויה להופיע דלקת פטרייתית?
כאמור, הפטריה יכולה להמצא בנרתיק ולא לגרום כלל לתסמינים. מצבים מסויימים עלולים להפר את שווי המשקל העדין בין מערכת החיסון לבין הפטריה ולאפשר התרבות של הפטריה. נשים רבות יסבלו מדלקת פטרייתית לאחר טיפול באנטיביוטיקה, בזמן הריון (בשל עלית רמות הורמון האסטרוגן), במועד מסויים במהלך המחזור החודשי (בדרך כלל בתקופת הביוץ או לפני הוסת, אז יש עליה של רמות הורמון האסטרוגן), כתוצאה מטיפול תרופתי בהורמון האסטרוגן, לאחר קיום תכוף של יחסי מין, בעקבות אכילה מרובה של פחמימות או במצבים של הפחתת פעילות מערכת החיסון (שימוש בתרופות המדכאות את מערכת החיסון, סוכרת ומחלות של מערכת החיסון).
האם הפטריה מועברת במגע מיני?
קנדידה הינה פטריה שכיחה הנמצאת במערכת העיכול של אנשים רבים. לפיכך, לא נחוצה העברה במגע מיני כדי ללקות בפטריה, ואיננו נוהגים להתייחס לזיהום פטרייתי כאל מחלה המועברת ביחסי מין. כמו כן, איננו נוהגים לטפל בבן הזוג במקרה של זיהומים חוזרים. עם זאת, ישנם חוקרים הסבורים כי יחסי מין תכופים או נוזל הזרע עצמו הינם בעלי תכונות המשנות את סביבת הנרתיק ולפיכך עלולים לגרום לעליה בסיכוי ללקות בזיהום פטרייתי. זו הסיבה שנשים מסויימות חוות החמרה בזיהומי נרתיק פטרייתים לאחר תקופה של יחסי מין תכופים או לאחר קיום יחסי מין.
מדוע אני סובלת מזיהומים פטרייתים תכופים?
מחקרים מראים כי 75% מן הנשים יסבלו מדלקת פטרייתית בנרתיק בשלב מסויים בחייהן. 5% מן הנשים יסבלו מארועים חוזרים של דלקת פטרייתית, המוגדרים כארבעה ארועים הגורמים לתסמינים, במהלך תקופה של שנה. בדרך כלל לא ניתן לזהות גורם רפואי משמעותי הגורם לדלקת נרתיקית חוזרת, ולפיכך אין טעם לבצע בדיקות מקיפות לזהות גורם כזה. אנו יודעים כי חסרים קלים במערכת החיסון גורמים לעליה בסיכוי ללקות בדלקות פטרייתיות חוזרות, אולם בדיקות לזיהוי גורמים אלה לא נמצאות בשימוש שגרתי ואין עדיין טיפול ספציפי לחסרים אלה.
"קראתי באינטרנט ש..."
האינטרנט מלא במאמרים העוסקים בדלקות נרתיקיות וב"קנדידה". חלק גדול מן המאמרים הללו, ובעיקר אלה המדברים על "קנדידה סיסטמית" אינם מבוססים על מידע רפואי כלשהו, ובחלק גדול מהמקרים מקורם בתיאוריות שאין להן כל אחיזה במציאות. לפני שאת משלמת כסף רב עבור בדיקות של קנדידה בצואה ורכישת מוצרים טבעיים שונים ולפני אימוץ דיאטות שונות ומשונות, כדאי לקבל יעוץ רפואי מוסמך. ישנן נשים אשר לקו בסוג של פטריה שאינו מגיב לטיפול הרגיל(הניתן בבליעה או בטבליה תוך נרתיקית). דוגמא לכך הינן  פטריות מסוג קנדידה קרוסאי, קנדידה טרופיקליס, קנדידה פארפסילוזיס וקנדידה גלברטה. פטריות אלה דורשות לרוב טיפול אחר, בנרות חומצה בורית או נרות ניסטטין אשר ניתן לרכוש (עם מרשם רופא) רק באופן פרטי. ישנם רופאים וחוקרים רבים ברחבי העולם אשר חושבים כי קנדידה גלברטה אינה פטריה מזיקה ברוב המקרים, ואם מוצאים אותה בתרבית נרתיקית, קרוב לוודאי כי התלונות נגרמות מנוכחות של גורם נוסף. מנסיוני, במקרים רבים בהם נעשים מאמצים כבירים (ויקרים) להפטר מקנדידה גלברטה, אין בכך כל צורך. גם במקרה זה רצוי לפנות להתיעצות עם גורם רפואי מוסמך.
נשים מעטות סובלות מקנדידה בעקבות צריכת כמויות גדולות של מאכלים מכילי סוכר.
נשים אלה יכולות למנוע זיהומים פטרייתים חוזרים על ידי הפחתה בכמות הסוכרים שהן אוכלות. אינני ממליצה על דיאטה כזו ("דיאטת קנדידה") באופן שגרתי, היות ובמרבית הנשים אין קשר בין אכילת פחמימות לדלקת, וגם ההבטחה שתפטרי מהקנדידה לתמיד בעקבות מספר חודשי "דיאטת קנדידה" אינה מציאותית. אם המטופלת עצמה חשה כי אכילת מאכלים פחממתיים גורמת לדלקת נרתיקית, אני ממליצה על הפחתת הצריכה של מאכלים אלה.
מה עושים במקרה של זיהומים פטרייתים חוזרים (מעל ארבעה בשנה)?
חשוב לזכור כי קיים בלבול בקרב ציבור הנשים והרופאים כאחד- לא כל גרד נרתיקי נגרם על ידי פטריה! נשים רבות סובלות מבעיות אחרות אשר אינן מאובחנות כהלכה, ומטופלות שוב ושוב כנגד פטריה בנרתיק. אם הטיפול כנגד פטריה אינו מביא להקלה, קרוב לודאי כי מדובר באבחנה אחרת. כדי להוכיח שאשה סובלת מפטריה, יש לזהות את הפטריה על ידי התבוננות במיקרוסקופ או ביצוע תרבית. אין דרך מדוייקת לזהות דלקת פטרייתית על ידי הסתכלות על הנרתיק עצמו או על ההפרשה ללא ביצוע בדיקות אלה. רבים מהרופאים המטפלים ורבות מהנשים עצמן נוטים לפרש כל דלקת נרתיקית כהופעה של פטריה, ולכן האבחנה של דלקת פטרייתית חוזרת צריכה להעשות על ידי הוכחה מעבדתית לקיומה של הפטריה. במידה והאישה מציינת זיהומים חוזרים של פטריה בנרתיק והבדיקה במרפאה מצביעה על כך שהבעיה היא אכן דלקת פטרייתית, אנו נוהגים לטפל באישה על ידי מתן תרופה נגד הפטריה לתקופה ממושכת של חצי שנה לפחות.
כיצד ניתן הטיפול לזיהומים פטרייתים חוזרים?
הטיפול הנהוג לזיהומים פטרייתים חוזרים הינו טיפול על ידי תרופה נגד פטריות, פעם בשבוע, למשך חצי שנה. ניתן להשתמש בתכשיר מקומי (נרות) או תכשיר הניתן בבליעה. מרבית הנשים מעדיפות תכשיר הניתן בבליעה היות והוא פחות "מלכלך". נשים מעטות יזדקקו לעליה במינון- עד פעמיים בשבוע. לאחר חצי שנה נהוג להפסיק את הטיפול; נשים רבות לא יפתחו תסמינים חוזרים לאחר הפסקת הטיפול, בעוד נשים אחרות יפתחו שוב דלקת פטרייתית, ובנשים אלה מומלץ על חידוש הטיפול לשנה נוספת, בתומה יש לנסות שוב להפסיק את הטיפול.
האם יש סכנה בנטילת תרופה לתקופה כה ממושכת?
התרופות לטיפול בפטריה גורמות לתופעות לוואי לעתים נדירות בלבד. בנוסף, קיים חשש כי טיפול ממושך יגרום התפתחות עמידות לתרופה (כלומר, הפטריה תפתח מנגנונים להתגבר על התרופה). התרופה אינה משפיעה על תאי גוף האדם ולפיכך לא צפוי נזק משימוש בתרופה, אלא אם כן תתפתח אלרגיה למרכיבי התרופה, ותופעה זו הינה נדירה ביותר. ישנן תרופות שרמתן עלולה לרדת או לעלות עקב השמוש בתרופה. במידה ואת נוטלת תרופות אלה (למשל – קומדין, תרופה לדילול דם, או תרופות מסויימות לאפילפסיה), תצטרכי לעבור התאמה של מינוני התרופה. בכל מקרה של נטילת תרופות כרוניות, יש לברר אינטראקציות בין תרופתיות.
האם לא מוגזם לתת טיפול למשך תקופה כה ממושכת?
פטריה אינה מצב מסכן חיים, אולם היא עלולה לגרום סבל רב, אבדן ימי עבודה, פגיעה בדימוי הגוף והוצאת כספים מרובה. במחקר גדול שבוצע במספר רב של מרכזים בארצות הברית נמצא כי פרוטוקול הטיפול הנ"ל הינו היעיל ביותר לטיפול בפטריה (Sobel et al, NEJM 2004). בהעדר אפשרות טיפולית קצרה יותר שמביאה לתוצאות דומות, ולאור הסבל הרב הנגרם עקב זיהומים פטרייתים חוזרים, אפשרות הטיפול הקיימת נראית מתאימה ונוחה למרבית הנשים.
מה הן התרופות המקובלות לטיפול בפטריה?
התרופות המקובלות לטיפול בקנדידה אלביקנס הן תרופות מקבוצת האזולים. ניתן להשתמש בטיפול מקומי (טבליות או קרם תוך נרתיקי) או בטיפול הניתן בבליעה. שני סוגי הטיפול שווים ביעילותם, אולם הטיפול בכדורים עשוי להיות נוח יותר- הוא מלכלך פחות, וכרוך בשיעור נמוך יותר של תופעות אלרגיות מקומיות. בטיפול מקומי יש להשתמש בתרופה לפני השינה היות והתרופה עלולה לצאת מן הנרתיק בזמן עמידה. הטיפול בבליעה נעשה על ידי בליעת כדור פעם בשבוע.