הרפס

מאת ד"ר אחינעם לב שגיא

הרפס הינה מחלה הנגרמת על ידי נגיף ההרפס; ידועים שני סוגים של נגיפים, הרפס 1 והרפס 2, ושניהם עשויים לגרום להרפס של איברי המין. המחלה מועברת במגע – למשל ביחסי מין, אך גם בהעברת נוזלי גוף המכילים את הנגיף (כמו רוק).

זיהום בהרפס הינו כרוני, ולא ניתן להפטר ממנו לאחר הדבקה.

לאחר הדבקה ראשונית בהרפס, נשאר הנגיף באופן רדום בתוך תאי העצב. הוא עשוי לעבור שפעול מפעם לפעם, ובתכיפות משתנה בקרב אנשים שונים. במהלך שפעול, נוצרים נגיפים רבים בתוך תא העצב, ונודדים לאורכו של התא אל העור, שם הם עשויים לגרום לתסמינים, וכן לגרום להדבקה של בן או בת הזוג במידה ויש מגע של עור בעור. ארועים חוזרים של הרפס מתבטאים באופן שונה אצל אנשים שונים: כאב, גרד, או חוסר תסמינים.

אדם הנושא את הנגיף עשוי להיות מדבק בכל שפעול, גם אם אינו חש בתסמינים כלשהם.
אנו מבדילים בין מספר מצבים:
  1. זיהום ראשוני- סמוך למועד בו נדבק האדם בהרפס. בדרך כלל יהיה הארוע הזה החמור ביותר, אולם לא תמיד. הוא עשוי להיות מלווה בחום, מעורבות של מערכת העצבים, הגדלת בלוטות לימפה וחולשה כללית.

  2. שפעול (ריאקטיבציה)- במצב זה, הנגיף נודד לאורך תא עצב ומגיע חזרה לעור. שפעול יכול להיות מלווה בתסמינים כגון כאב, הופעת נגעים שלפוחיתיים, עקצוץ וגרד, או ללא כל תסמינים. בשלב של שפעול, האדם מדבק אם הוא בא במגע עם אדם אחר.

כיצד נדבקים בהרפס של איברי המין?

הרפס מועבר במגע של עור לעור, ולכן עשוי לעבור ביחסי מין מאיבר מין אחד למישנהו, מהפה במהלך מין אורלי ואף בחשיפה לנוזלי גוף כגון רוק.

אילו תסמינים מלווים הרפס של איברי המין?

התסמינים משתנים מאדם לאדם ובין הרפס ראשוני (הארוע הראשון, הסמוך להדבקה) לבין הרפס משני (שפעול של הנגיף). התסמינים כוללים תחושת עקצוץ, חום, תשישות, כאבי ראש וכאבי שרירים במשך יומיים-שלושה. בהמשך יופיעו כאבים וכיבים בנרתיק ובפות. במהלך שפעול יתכנו תחושות עקצוץ, גרד וצריבה. בבדיקה ניתן לראות בשלבים הראשונים שלפוחיות קטנות מלאות בנוזל. השלפוחיות הללו מתכייבות והופכות לכיבים מרובים. בזיהום ראשוני נותרים הנגעים (שלפוחיות או כיבים) עד שבועיים, ובזיהום שניוני כ- 5-7 ימים. הסימפטומים עשויים להתרחש ללא כל הופעת פריחה ושלפוחיות. רבע מהנשאים (אנשים שנדבקו בהרפס בעבר) יאובחנו לראשונה בזמן שפעול- כלומר, הזיהום הראשוני באותו אדם היה א-תסמיני. מקרים רבים של הרפס ראשוני לא יזוהו כלל כהרפס. בארה"ב, בה כל אדם חמישי נשא להרפס באיברי המין, ידוע כי נשאים רבים כלל אינם מודעים להיותם נשאים. נשים רבות עם הרפס 2 אינן יודעות כלל על נשאותן כיוון שהחזרות הינן קלות ונדירות, והתסמינים מזוהים בשוגג כפטריה, אלרגיה או דלקת של דרכי השתן.

כיצד מאבחנים הרפס?

האבחנה נעשית לעיתים קרובות ע"פ המראה האופייני של שלפוחיות או כיבים בעור. עם זאת, נשים רבות לא יציגו את המראה הטיפוסי, אלא סדקים ותחושת גרד. לפיכך, יש לאשר את האבחנה על ידי בדיקות מעבדה (תרבית, PCR, או סרולוגיה- בדיקת דם שמראה נוכחות של נוגדנים להרפס), ולבדוק קיומן של מחלות מין נוספות. הבדיקה המדוייקת ביותר הינה בדיקת PCR הנלקחת באופן ישיר מן הנגעים. הבדיקה זמינה בחלק מקופות החולים בארץ, ובשאר קופות החולים ניתן לשלוח את הבדיקה לבתי חולים המבצעים אותה (עם התחייבות מתאימה).

מה הטיפול?

הטיפול בהרפס הינו על ידי מתן כדורים המכילים תרופה כנגד הנגיף בשם אציקלוביר (Acyclovir), ולציקלוביר או פאמציקלוביר. התרופות הללו מפריעות ליצירת עותקים חדשים של נגיף. מתי מומלץ ליטול את התרופה?

  1. זיהום ראשוני- גם בזיהום ראשוני קל עשוי הטיפול להקטין את מספר הכיבים, את הפרשת הנגיף ואת התסמינים. אין לטיפול במהלך הארוע הראשוני כל השפעה על מהלכה העתידי של המחלה.

  2. במחלה חוזרת- אם מטפלים מיד בראשית הארוע, הטיפול מפחית את מספר הנגעים, את הכאב ואת הפרשת הנגיף. הטיפול יעיל ככל שמתחילים מוקדם יותר.

  3. טיפול מונע בזיהומים חוזרים- טיפול כזה עשוי למנוע 80% מן החזרות ולהקטין את משך השפעול והפרשת הנגיף במקרה שמתרחש שפעול. טיפול מונע נעשה באמצעות נטילת כדור אחד (או שניים) מדי יום.

היות והתרופה אינה משפיעה מיידית, יש לנקוט באמצעים להקלת הכאב:
  1. משככי כאבים- אקמול ואופטלגין או חומרי הרדמה מקומית הניתנים במריחה (משחת עזרקאין, דו-קאין וכד').

  2. בזמן השתנה צפויה צריבה ניכרת- מומלץ למרוח תכשיר הרדמה מקומית כגון עזרקאין, או משחת תינוקות המכילה zinc oxide (כגון בייבי פסטה) ולהשתין תוך כדי שטיפה במים פושרים. השטיפה מוהלת את השתן ומונעת צריבה.

  3. לבוש רפוי.

  4. אמבטיות פושרות.

האם יש הבדל בין הרפס 1 להרפס2?

באופן מסורתי נהוג היה להתייחס להרפס 2 כאל הנגיף הגורם להרפס של איברי המין ולהרפס 1 כנגיף הגורם כיבים באיברים אחרים: פה, פנים וידיים. בשנים האחרונות חלה עליה בשכיחות הרפס 1 כגורם למחלה של איברי המין (25% ממקרי ההרפס בפות ובנרתיק נגרמים על ידי הרפס 1), ועליה זו מיוחסת בין השאר לעליה בקיום יחסי מין אוראליים. הזיהום הראשוני דומה בין שני הנגיפים, אולם שיעורי החזרה של הרפס 1 נמוכים יותר , ולכן רוב החזרות של הרפס באיברי המין נגרמות על ידי הרפס 2.

האם ניתן להקל על ארועים חוזרים של הרפס?

ניתן להקל על ארועים חוזרים של הרפס בשתי צורות:

  1. במידה וסובלים מארועים חוזרים בתכיפות גבוהה (מעל 6 בשנה), ניתן ליטול טיפול מניעתי להרפס באופן ממושך. הטיפול ניתן בכדורים במינון נמוך מן המינון המשמש לטיפול בהרפס, והוא מוריד את שכיחות החזרות בכ- 70-80%.

  2. אנו ממליצים לנשאי הרפס של איברי המין לשמור מרשם לטיפול. במידה ומופיעים תסמינים ראשוניים, נטילה מיידית של התרופה תשפר את התסמינים ותקצר את זמן השפעול.

אם זוהה אצלי הרפס מסוג אחד, מה הסיכוי ללקות בהרפס מן הסוג השני?

אם מדובר בהרפס 2, הסיכוי להדבק גם בהרפס 1 נמוך ביותר. בנוכחות הרפס 1, ישנו סיכוי לא מבוטל להדבק בהרפס 2 במקרה של חשיפה.

לאחרונה זוהה אצלי נגיף ההרפס. מה צפוי לי?
  • קרוב לוודאי שתחווי שפעולים של הנגיף, אולם ארועים אלה יהיו קלים יותר מן הארוע הראשון. ניתן להקל על ארועי שפעול, כפי שהוסבר לעיל.

  • הפרשת הנגיף מתרחשת בנוכחות תסמינים או בהעדרם, אולם בכל מקרה היא מדבקת.

  • ישנו סיכון בהעברת נגיף הרפס לילוד במהלך לידה. הסכוי להעברה נמוך אם הזיהום נרכש לפני ההריון או במחצית הראשונה שלו. מכל מקום, עליך לדווח על נשאות להרפס לרופא שיטפל בך במהלך ההריון ולדון עימו על ההשלכות האפשריות של הרפס על אופן הלידה (לידה נרתיקית או ניתוח קיסרי).

  • מה עליך לעשות במקרה של בן זוג חדש? מרבית הנשאים מתקשים לספר על עובדת היותם נשאים לבן זוג חדש. עם זאת, חשוב לידע את בן הזוג לגבי הנשאות להרפס עוד לפני קיום יחסי מין. במידה ובן הזוג אינו נשא, יש להשתמש בקונדום להפחתת הסיכוי להעברה של הרפס. אם לבן הזוג הרפס באיברי המין, יש לברר האם מדובר באותו סוג של נגיף (הרפס 1 או הרפס 2) . במידה ולבן הזוג סוג דומה של הרפס, העברה של זן אחר של אותו סוג נחשבת נדירה ביותר ולפיכך אין צורך באמצעי הגנה מיוחדים.

לאחרונה הכרתי בן זוג חדש, והוא נשא להרפס. כיצד ניתן להמנע מהדבקה?

במקרה כזה עליך להבדק לנשאות, על מנת להעריך את סיכוי ההדבקה. אם הנך נשאית, והנך נושאת סוג זהה של נגיף, סיכוי ההעברה נמוכים ואין צורך באמצעי מניעה. במידה ואת אינך נשאית, או נשאית לסוג השני של הנגיף, עליך לקבל יעוץ כיצד להמנע מהדבקה. קונדום מקטין את סיכוי ההדבקה, אולם אינו מספק הגנה מלאה, היות והנגיף עשוי להמצא על עור שאינו מכוסה על ידי קונדום. שימוש בתרופה כנגד הנגיף (על ידי בן הזוג שנושא את הנגיף) מורידה את שיעורי ההדבקה בכמחצית, אולם אינה נחשבת שיטה מקובלת.

אני ביחסים מונוגמים (עם בן זוג אחד) זמן רב, ולאחרונה חליתי בהרפס של איברי המין- האם פירוש הדבר שבן הזוג בגד בי?

התשובה היא לא. "התסריט" עשוי להיות אחד מן התסריטים הבאים:

  1. במרבית המקרים "הארוע הראשון" לכאורה שבו מאובחן הרפס, אינו באמת שלב הזיהום הראשוני הסמוך להדבקה, אלא מצב הנקרא שפעול. כלומר, המחלה נרכשה לפני מועד זה, אולם זו הפעם הראשונה שהמחלה באה לידי ביטוי. במצב זה יתכן כי בן הזוג הנוכחי אף אינו המקור להרפס.

  2. לחילופין, יתכן מצב שבו אדם אינו מודע כלל להיותו נשא של נגיף ההרפס, היות ולא חווה מעודו ארועים קלאסיים של הרפס. אדם כזה עשוי להעביר את הנגיף במהלך תקופות של שפעול, כאשר הוא עצמו אינו סובל כלל מתסמינים. במקרה זה יתכן כי בני הזוג מקיימים יחסי מין תקופה ממושכת, אולם הנשא לא עבר שפעול במהלך כל אותה תקופה, אלא רק כעבור זמן רב- והמחלה הועברה לבן הזוג רק לאחר זמן ממושך.

  3. בשל סיכויי ההעברה של הנגיף במגע מיני אוראלי, יתכן מצב בו יועבר הנגיף מן הפה אל איברי המין, ללא שבן הזוג "המדביק" עצמו סובל מהרפס באיברי המין.