אטרופיה מחוסר אסטרוגן

מאת ד"ר אחינעם לב שגיא
מה היא אטרופיה של רירית הנרתיק?

אטרופיה של רירית הנרתיק פירושה הידקקות של רירית ("עור") הפות והנרתיק. התופעה זכתה לשמות רבים, בינהם אטרופיה נרתיקית, דלקת נרתיק אטרופית, ולאחרונה כונתה "תסמונת מנופאוזלית של איברי המין ומערכת השתן" (Genito-Urinary Syndrome of menopause) על מנת להדגיש כי מדובר בשינויים הכוללים גם את מערכת השתן.

ממה נובעת אטרופיה של ריריות מערכת המין והשתן?

אטרופיה בעברית פירושה "מנוון" או "מדולדל". אטרופיה של הפות והנרתיק נובעת מהעדר ההורמון אסטרוגן ברקמות אלה. הורמון האסטרוגן, המופרש מן השחלות וקיים בגוף האישה בגיל הפוריות, אחראי למצב התקין של מערכת המין והשתן.

האם אטרופיה מחוסר אסטרוגן יכולה לקרות במצבים אחרים?

אטרופיה נרתיקית נובעת מרמות נמוכות של הורמון האסטרוגן בנרתיק. ירידה ברמות אסטרוגן בנרתיק מתרחשת בעת המנופאוזה-חדלון הוסת (הנגרם כתהליך טבעי או לאחר ניתוח לכריתת השחלות) במהלך ההזדקנות הטבעית, אולם עשויה להגרם גם כתוצאה מהנקה, עליה בהורמון הפרולקטין, מצבי אל וסת ושימוש בתרופות שסותרות את פעילות הורמון האסטרוגן. לעיתים, שימוש בגלולות למניעת הריון המכילות רמות נמוכות ביותר של אסטרוגן עלול לגרום לתסמינים זהים. גם טיפולים במחלת הסרטן, הגורמים לירידה ברמות האסטרוגן או הפחתת זרימת הדם לנרתיק, עשויים לגרום תסמינים של אטרופיה נרתיקית.

כיצד משפיע הורמון האסטרוגן על הנרתיק?

הורמון האסטרוגן, המופרש מן השחלות וקיים בגוף האישה בגיל הפוריות, אחראי לשינויים שונים ברקמת רירית מערכת המין והשתן. שינויים אלה כוללים רירית נרתיק עבה, בעלת קפלים והפרשה נרתיקית תקינה המסייעת בשמירת לחות הנרתיק וסיכוכו בעת קיום יחסי מין. בנוכחות אסטרוגן עוברים תאי הנרתיק תהליך הבשלה והתמיינות. תאים אלה הינם מקור לגליקוגן, חומר אותו מפרקים חיידקי הלקטובצילי, ומכאן שנוכחות אסטרוגן הכרחית גם לשמירה על קיומם של חיידקי הנרתיק התקינים ולרמת חומציות (המכונה pH) בטווח הנמוך מ-4.5. נוכחות אסטרוגן חיונית גם לזרימת הדם התקינה לאיברי מערכת המין ולשרירי רצפת האגן, וכן למבנה התקין של הרקמות התומכות (רקמת החיבור). עם הירידה ברמות האסטרוגן המתרחשת עם חדלון הוסת (מנופאוזה), חלים שינויים ברקמת הנרתיק: רירית הנרתיק הופכת דקה וחיוורת או דקה ואדומה ומאבדת מגמישותה. זרימת הדם פוחתת, כמות ההפרשות התקינה יורדת, תאי רירית הנרתיק אינם עוברים הבשלה, רמת החומציות משתנה לבסיסית, ואוכלוסית החיידקים משתנה עם הפחתה בכמות חיידקי הלקטובצילי. נשים עם חוסר אסטרוגן נרתיקי עשויות להתלונן על תחושת יובש, גרד, אי נוחות, צריבה, צריבה בעת השתנה, כאב וכאב ביחסי מין. שינויים אלה הינם הפיכים: מתן אסטרוגן מקומי או סיסטמי (בכדורים או מדבקות) לנשים לאחר המנופאוזה מביא לשינוי רירית הנרתיק והחזרתה למצב הדומה לזה של נשים בגיל הפוריות, ומפחית את התלונות הנובעות מחוסר אסטרוגן תוך מספר שבועות.

מי תסבול מתסמינים של אטרופיה נרתיקית?

אף על פי שכל הנשים עוברות שינוי הורמונלי דומה עם חדלון הוסת, רק 10-40% מן הנשים יסבלו מאטרופיה נרתיקית. לא ידוע למה נשים מסויימות יסבלו מאטרופיה ואילו אחרות לא יחושו שינוי כלשהו. ידוע כי נשים מסויימות יחוו תסמינים של אטרופיה בסמוך לחדלון הוסת ואילו נשים אחרות יפתחו תסמינים רק מספר שנים לאחר חדלון הוסת. לא ניתן להעריך מראש למי יהיו תסמינים ובאיזה שלב יתפתחו תסמינים אלה.

האם אטרופיה נרתיקית עשויה לחלוף מעצמה?

בניגוד לתסמינים אחרים המלווים את חדלון הוסת, כגון גלי חום, הפרעות שינה ושינוי במצב רוח, העשויים לחלוף מעצמם עם הזמן, הרי שאטרופיה נרתיקית הינה על פי רוב מצב ממושך שאינו חולף ללא טיפול.

מה התסמינים של אטרופיה נרתיקית?

התסמינים השכיחים הינם תחושת יובש נרתיקית, גרד, עקצוץ, כאב בקיום יחסי מין, הפרשה וכאבים. בנוסף, יתכנו תלונות של דחיפות ותכיפות במתן שתן, וצריבה בזמן הטלת שתן. למרות שמרבית הנשים מתלוננות על תחושת יובש, חלק מן הנשים יסבלו דווקא מהפרשה לא תקינה, צהובה או מימית. דימום מן הנרתיק יתכן במקרים של אטרופיה חמורה. ישנן נשים שיסבלו מעליה בתכיפות דלקות השתן החיידקיות עקב המחסור באסטרוגן והידקקות רקמות הנרתיק ומערכת השתן התחתונה.

כיצד מזהים אטרופיה נרתיקית?

ניתן לזהות אטרופיה באמצעות הסתכלות בבדיקה גינקולוגית שגרתית ובמתאם לתלונות האישה. אין כל מתאם בין רמות אסטרוגן בדם לבין מצב הנרתיק, ולפיכך אין צורך בבדיקת דם לצורך האבחון.

מה עשוי הרופא לגלות בבדיקה גניקולוגית באשה עם אטרופיה נרתיקית?

המראה האופייני של אטרופיה נרתיקית הינו של נרתיק חוור ויבש. הרירית דקה ונוטה לדמם במגע קל. לעיתים מאבד הנרתיק מגמישותו, והוא נהיה צר וקצר יותר.

כיצד מטפלים באטרופיה נרתיקית?

הטיפול המומלץ "כקו הראשון" הינו שימוש בטיפול לא הורמונלי, הכולל חומרי סיכוך, חומרי לחות נרתיקיים והמשך קיום יחסי מין. יחסי מין תורמים למניעת אטרופיה, ככל הנראה על ידי הגברת זרימת הדם לאיברי האגן ולנרתיק. מנקודת מבט מעשית, נשים הסובלות מכאב בזמן יחסי מין מתקשות לקיים יחסי מין, ולכן יש לטפל בהן באמצעים תרופתיים. החומרים הלא הורמונליים (חומרי סיכוך ותכשירי לחות) עדיפים לשימוש כאשר מדובר באישה שאינה יכולה או אינה מעונינת להשתמש בטיפול הורמונלי.

חומרי סיכוך - אלה חומרים על בסיס שומני או מימי, המאפשרים חדירה נטולת חיכוך לנרתיק. השימוש בחומרים אלה עוזר בהקלת תסמיני כאב הקשורים לקיום יחסי מין, אולם לא ברור מה תרומתם לתסמינים האחרים, ומה השפעתם על רירית הנרתיק בטווח הארוך.

תכשירי לחות - ריפלנס (Replans) הינו חומר המסוגל לספוח מים בכמות העולה פי ששים על משקלו. החומר תורם לחדירת מים לרקמת הנרתיק. בעבודה אחת שהשוותה את יעילותו לעומת שימוש באסטרוגן, נמצא כי ריפלנס גורם לשיפור בתסמינים נרתיקים במידה דומה לאסטרוגן. חומר נוסף העשוי להראות פעילות דומה ואינו מכיל מרכיבים הורמונלים נקרא "גינומונל".

תכשירים מכילי אסטרוגן - ישנה הסכמה בקרב מומחים העוסקים בדלקות נרתיקיות כי שימוש באסטרוגן מביא לתגובה טובה יותר בהשוואה לטיפולים הנ"ל. ישנן שתי צורות טיפול באסטרוגן- טיפול סיסטמי, הניתן בכדורים, במדבקה או בג'ל, ומעלה את רמת האסטרוגן בכל הגוף וגם בנרתיק, וטיפול תוך נרתיקי, הניתן במינון נמוך יותר וכרוך בספיגה נמוכה יותר למחזור הדם. הן טיפול סיסטמי והן טיפול מקומי באסטרוגן יביאו לריפוי של אטרופיה נרתיקית. השימוש באסטרוגן סיסטמי כרוך בסיכון גבוה יותר של סיבוכים ובשיעור תופעות לוואי גבוה יותר, ונשים רבות אינן יכולות או אינן רוצות להשתמש באסטרוגן סיסטמי. מתן אסטרוגן תוך נרתיקי, הכרוך בספיגה סיסטמית נמוכה מאוד, נחשב בטוח מבחינת תופעות לוואי והסיכון להתפתחות סיבוכים מחד, ומביא לעליה ברמת האסטרוגן ברקמת הנרתיק ולשיקום האטרופיה מאידך. בישראל ישנם שני תכשירים מסחריים מכילי אסטרוגן לשימוש נרתיקי: משחת אובסטין וטבליות וגיפם. שתיהן נמכרות עם מרשם רופא. תופעות הלוואי השכיחות בשימוש באסטרוגן מקומי הינן דימום נרתיקי, כאבים בשדיים, בחילה וכאב בפות.

מה ההשלכות ארוכות הטווח של אטרופיה נרתיקית?

אטרופיה נרתיקית אינה מצב מסוכן, אולם העדר טיפול באטרופיה עשוי לגרום לשנים של אי נוחות שמקורה בנרתיק וקושי בקיום יחסי מין.